פוסט פריקה

אם יש משהו שמרגיז אותי זו קלות הדעת של א.נשים בקהילה (בעיקר בעלי ליינים/מועדונים למיניהם) שמתייחסים אל שיבארי כתחביב ושכל דיכפין יכול לבוא להופיע על הבמה המרכזית ולקשור בחינם, ללא תמורה.

למעט ליין אחד בארץ, הליין של "Temple of Love" שמשלם לי על ההופעות שלי באופן ראוי ומכבד, רוב בעלי מועדוני הליינים / אלו שעובדים תחת חסותם שמזמינים אותי שאבוא בכניסה חינם אבל מצידם שאבוא לקשור ״רק בשביל הכיף״.

״אז מה קרה? תבואי לאיזה ערב להשתחרר, תקשרי בכיף שלך״ נאמר לי על ידי צדיק או שניים.

אז זהו. שלא.

בחו״ל מתייחסים לעניין אחרת לחלוטין - יש תשלום בעבור דברים מסויימים. אם זה כיסוי הוצאות של טיסה או נסיעות מונית / תחבורה ציבורית, אם זה תשלום על הופעה או סדנה, אם זה הזמנה לארוחה עם חברים מהקהילה שגם הם משתתפים באירוע וכיוב׳.

בארץ אין את זה לצערי כי הורגלנו ששיבארי זה בחינם. נותנים לכם במה לקשור תגידו תודה. כמו שציינתי קודם לא כולם כאלה ויש ליין שכן מעריך את ההשקעה והזמן של האומן שמופיע ומשלמים בהתאם.

תחשבו רגע שמעולם לא הייתם מצפים נניח שאדם יוצר (אומן מכל סוג שהוא) מוזמן לאירוע כביכול מבלי לקבל תשלום על זה. במיוחד אם יש לו רקורד בינלאומי בקנה מידה כזו או אחרת.

מבחינתי זו הפרנסה שלי. יכול להיות שלפני שנה-שנה וחצי עוד הייתי מסכימה לזה. היום לא.

ועם כל הכבוד אנחנו לא מדינה ענייה במיוחד (ראו ערך דירוג אשראי). מדינות עם מצב כלכלי מחורבן אני עוד יכולה להבין (וגם הם נוטים לשלם, כפי יכולתם, אבל משלמים). ופה בארץ - כמעט ולא.

*הבהרה - אינני מדברת על עמדות קשירה שנמצאות ברחבי המועדון במקום שקט ואינטימי להנאת הזוגות שבאים לעשות סשן למען עצמם ולבלות. מדובר על פרפורמרינג מול קהל רחב של בליינים שמתרחש במהלך הלילה בתיאום זמנים עם בעל/ת הליין במועדון.